כח הראיה מול כח השמיעה
"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" מדוע התורה נקטה דווקא בלשון "ראיה" "ראה אנוכי"?
הרי מטרת התורה להעביר לנו את המסר לבחור בברכה ולא בקללה וכמו שכתוב "אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", למה דווקא נקטה התורה בלשון "ראייה" ולא בלשון "שמיעה" יכלה התורה לכתוב "שמע" אנוכי נותן לפניכם היום וכו'? כך שואל רבינו אור החיים הקדוש זיע"א.
אחד ההסברים היפים הוא שכוח הראיה פועל על האדם יותר מכוח השמיעה.
ראייה משפיעה עלינו ישירות על הלב, על המחשבה, ובדרך כלל גורמת לנו גם להפנים בדיוק את מה שמתחולל מול עינינו (בניגוד לחוש השמיעה).
התורה הקדושה בחרה דווקא בלשון "ראה" כדי שנחוש ונבין שהבחירה בין טוב לרע, ובין ברכה לקללה, זה מציאות ממש מול העיניים ולא משהו בתיאוריה. מסר אמיתי נקלט כשהוא ממש מול עינינו ולכן נקטה התורה בלשון "ראייה".
במחקר שנערך לפני מס' שנים בגרמניה נשאלו 91 אנשים איזה חוש מחמשת החושים הכי חשוב להם? איזה חוש הכי הרבה הם חוששים לאבד?
75% מהנשאלים טענו שהכי פחות היו רוצים לאבד את חוש הראיה! (בניגוד ל- 15% שטענו שמיעה)
גם בגמ' נאמר "סומא חשוב כמת" (נדרים דף סד ע"ב), והסביר על כך ראש הישיבה הגאון ר' חיים שמואלביץ זצ"ל "שבלא חוש הראיה אינו מסוגל להרגיש את זולתו וכמי ששרוי לבדו בעולם!"
שנזכה לראות את הברכה, וללכת בדרך הנכונה בעז"ה!
שבת שלום ומבורך!